ואל בני ישראל. אנו ישראל. ומן הגר. אלו גרים. הגר. לרבות נשי גרים. בישראל. לרבות נשים ועבדים. א"כ מה ת"ל איש לרבות נכרים שמצווין על עריות כישראל [סנהדרין נ"ז ע"ב. והלא כבר נאמר ויצו ה' אלקים על האדם כו' (בפ' בראשית) אלא להביא נכרים שבאו על עריות ישראל שידונו בדין ישראל:אשר יתן. עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל ומזרעך לא תתן כו' יכול אפי' מסר ולא העביר העביר ולא מסר ת"ל לא תתן להעבי' יכול אפי' שלא באש ת"ל לא ימצא בך מעביר כו' העברה העברה לגז"ש מה להלן באש כו' אף כו'. להעביר. אינו חייב אלא דרך העברה יכול אף שלא מזרעו ת"ל ומזרעך (כל המימרא בסנהדרין ס"ד ע"ב) ולא אחרים ולא את עצמו. ר"ח ב"י מחייב בעצמו שנא' בך. מזרעו ולא כל זרעו. זרע זרעו מניין ת"ל בתתו מזרעו:מות יומת. עיין רש"י ז"ל. עם הארץ. שבגינו נבראת הארץ ועתידין לירש את הארץ בשביל זה. ירגמהו. בלא כסותו:באבן. שאם מת באבן א' יצא:ואני אתן כו'. עיין רש"י ז"ל:והכרתי. הרי הוא בל"ת וכרת ומיתה:מקרב עמו. ועמו בשלום:ואם העלם יעלימו כו'. עיין רש"י ז"ל:לבלתו המית אתו. בכל מיתה:ובמשפחתו והכרתי כו'. עיין רש"י ז"ל:לזנות אחרי כו' עיין רש"י ז"ל. ג' כריתות בע"ז א' לכדרכה וא' לשלא כדרכה וא' למולך (סנהדרין ס"ד ע"ב):והנפש. לפי שנא' למטה ואיש או אשה כו' עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל אל תפנו:והתקדשתם. זו קדושת פרישת ע"ז או אינו אלא קדושת כל המצות ת"ל קדשים תהיו הרי קדושת כל המצות אמורה ומה ת"ל והתקדשתם והייתם קדשים זו קדושת פרישת ע"ז. אני ה' אלהיכם. כשם שאני קדוש כו':ושמרתם. לרבות שאר דקדוקי הפרשה:אני ה' מקדשכם. כשם שאני קדוש כו':כי איש. אשה מניין ת"ל איש איש:את אביו. ולא את אבי אביו:אביו. אביו ודאי ולא הספק וכן אמו. אין לי אלא אביו ואמו. אביו שלא אמו. אמו שלא אביו מניין ת"ל אביו ואמו קלל מ"מ. לאחר מיתה מניין ת"ל ומקלל אביו ואמו דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר כו':מות יומת. בסקילה או אינו אלא כו' ת"ל דמיו בו ולהלן נאמר דמיהם בם מה להלן סקילה כו' ומה ת"ל מות יומת שאם אין (סנהדרין מ"ה ע"ב) אתה יכול להמיתו מיתה הכתובה בו כו' וכן בכלם. עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר אם היה אביו דיין או נשיא כו' לא זה ולא זה מניין הריני דן בנין אב משתיהם לא הרי נשיא שאת' מצווה על המראתו ולא הרי דיין שאתה מצווה על הוראתו כו' הצד השוה שבהן שהן בעמך כו' מה לשניהן שכן גדולתם גרמה להם ת"ל לא תקלל חרש באומללין שבעמך. מה לחרש שכן חרישתו גרמה לו נשיא ודיין יוכיחו הצד השוה שבהן שהן בעמך כו':ואיש. להוציא את הקטן עיין רש"י ז"ל:מות יומת. סתם מיתה האמורה בתורה אינה אלא חנק או אינו אלא באחת מכל המיתות שבתורה אמרת כל מיתה שבתורה אין אתה רשאי להחמיר עליה אלא להקל עליה דברי ר' יאשיה ר' יונתן או' לא מפני שהיא קלה כו' ר' אומר נאמרה מיתה בידי שמים ונאמרה מיתה בידי אדם מה מיתה בידי שמים שאין בה רושם אף כו' עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל לא תנאף א' האיש וא' האשה (פי' אזהרה היא לשניהם):אשר ישכב את אשת אביו. בין שהיא אמו בין שאינו אמו. עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל ערות אביך ונא' כאן ערו' אביו גלה מופנה לגז"ש מה כאן באשת אביו אף להלן בא"א הכתו' מדבר ומשמ' בין שהיא אמו ובין כו':אמו שאינו א"א מניין ת"ל וערות אמך. א"א לא"מ מניין ת"ל ערו' אשת אביך. אין לי אל' אמו שאינו א"א ואשת אב לא"מ באזהר'. בעונש מניין נא' כאן אשת אביו ונא' להלן ערות אביך מה להלן עשה אמו שא"א כאמו שהי' א"א כו'. אמך היא משום אם אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום אשת אב דר"י וחכ"א [כל המימרא עיין בסנהדרין נ"ג ומ"ד] ערות אביך. ערות אביך ממש. ערות אחי אביך. אחי אביך ממש ולעבור בשני לאוין. וערות אמך. בין שהיא אשת אב בין שאינה אשת אב. אשת אב שאינו אמו מניין ת"ל ערות אשת אביך. לאחר מיתה מניין ת"ל ערות אביך היא ובעונש נאמר את אשת אביו בין שהיא אמו בין שאינו אמו. לאחר מיתה מניין ת"ל ערות אביו גלה. תבל. עשו שתבלו את החוט:דמיהם בם. עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל ערות כלתך כו'. אשת בנך היא. פרט לשפחה ונכרית:ואיש. פרט לקטן אשר ישכב את זכר. בין גדול בין קטן:משכבי אשה. ה"ז בא ללמד ונמצא למד שב' משכבות באשה. [יבמות נ"ד ע"ב] ולהקיש איש לאשה מה אשה בהערא' אף כו'. עונש שמענו אזהר' מניין ת"ל ואת זכר כו'. אזהרה לנשכב מניין ת"ל לא יהיה קדש בבני ישראל כו' דר"י ר"ע אומר לא תשכב (ר"ל מבנין נפעל) לא תשכב:ואיש אשר יקח. בכלן נאמ' שכיבה וכאן נאמ' קיחה דרך קיחה אמרה תורה מכאן אמרו נושאין על האנוסה ועל המפותה [יבמות צ"ז ע"א] וי"א כתיב בת בנך ובת בתך אבל שלה מותר. ונהלן נאמר ערות אשה ובתה כאן באונסין כאן בנשואין:את אשה ואת אמה. אין לי אלא אשה ואמה. בתה ובת בתה ובת בנה מניין נאמר כאן זימה ונאמר להלן זימה מה להלן בתה ובת בתה ובת בנה אף כאן כו'. מניין לבתו ובת בתו ובת בנו נאמר כאן זימה ונאמר להלן זימה מה להלן זכרים כנקיבות אף כאן כו' [כל המימרא עיין בסנהדרין ע"ה ע"ב. וע"ו ע"ב] ומניין לעשות ג' דורות למעלה נאמ' להלן זימה ונאמר כאן זימה מה להלן למטה ג' דורות. אף כאן למעלה ג' דורות. ומה כאן בעונש עשה למעלה כלמטה אף להלן באזהרה עשה למעלה כלמטה:אתו ואתהן. את אחת מהן דברי ר"י ר"ע אומר אתהן דהיינו עד שיחיו שתיהן פרט לאחר מיתת אשתו:ואיש. פרט לקטן. בבהמה בין גדולה בין קטנה:מות יומת. בסקילה או אינו כו' ת"ל תהרגו ונאמ' להלן כו' כי הרג תהרגנו מה להלן בסקילה. א"ל אלא שוכב נשכב מניין ת"ל כל שכב עם בהמה אם אינו ענין לשוכב תנהו ענין לנשכב. אזהרה לשוכב מניין ת"ל ובכל בהמה כו' [סנהדרין נ"ד ע"ב] אזהרה לנשכב מניין ת"ל כל שוכב אפקי' בלשון שוכב להקיש נשכב לשוכב מה שוכב ענש והזהיר כו':ואת הבהמה תהרגו. עיין רש"י ז"ל המטה את חבירו מדרך חיים כו' ולענין הצדיקים מהו אומר לא תשחית את עצה והלא דברים ק"ו ומה אילנות שאינן רואין כו' חס עליהן המקום אדם שעושה רצונו של מקום ועושה התורה עאכ"ו וכ"הא לא תניף עליהן ברזל והלא דברים ק"ו מה אבנים שאינן רואות כו' ע"י שמטילין שלום בין ישראל לאביהם שבשמים כו' ק"ו לאדם שמטיל שלום בין איש לאשה כו' ד"א [סנהדרין נ"ה ע"א] שלא תהא הבהמה עוברת בשוק ויאמרו זו שנסקל פלוני על ידה והלא דברים ק"ו אם המקום חס על כבודן של רשעים ק"ו על של צדיקים:ואיש. פרט לקטן. והיא תראה כו'. עד שיהיו מזידין [סנהדרין מ"ד ע"ב] מכאן להתראה מן התורה וא"ת קין נשא את אחותו כו' עיין רש"י ז"ל:ונכרתו. והרי בכלל כל העריות הית' כמ"ש להלן כי כל אשר יעשה מכל התועבו' האל' בא ללמד על כל הכריתות [מכות י"ג ע"ב וי"ד ע"א] שהן בכרת ולא במלקות. וחכ"א נאמר כאן לעיני ולאמר להלן ונקלה אחיך לעיניך מה להלן במלקות אף חייבי כריתות במלקות א"כ מה ת"ל ונכרתו לחייב על אחותו שהיא בת אביו ובת אמו [מכאן עד סוף המימרא ביבמות כ"ב כ"ג] לומר שאין עונשין מן הדין עונש שמענו אזהר' מניין ת"ל ערות אחותך כו' אזהרה לאחותו בת אביו ובת אמו מניין ת"ל אחותך היא לומר שאין מזהירין מן הדין:מולדת בית או מולד' חוץ. בין שאומרי' לאביך קיים בין שאומרים לו הוצא:ערות בת אשת אביך לחייב שתים משום אחותו ומשו' בת אשת אביו ר"י ברב"י אומר בת אשת אביך מי שיש לה אישות מאביך פרט לאחותו משפחה ונכרית. בשפחה כתיב האשה וילדיה כו' ועל נכרית רש"א כי יסיר את בנך בנך הבא מישראל כו'. כי יסיר. לרבות כל האומות שהן מסירין:ואיש. להוציא את הקטן. את אשה דוה. זו נדה שנא' והדוה בנדתה. וגלה את ערותה [מכות י"ד ע"ב] פרט לדם הבא מן הדופן:את מקרה הערה. מכאן להעראה אין לי אלא נדה [יבמות נ"ד ע"ב] מניין לכל עריות ת"ל כי כל אשר יעשה מכל התועב' האלה הוקשו כל העריות כלן לנדה מה נדה בהעראה אף כו':את מקור דמיה. שאינה טמאה אלא דם הבא מן המקור. דמיה. [נדה י"ט ע"א] דמים הרבה מכאן אמרו ה' דמים כו':ונכרתו. עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל ואל אשה בנדת כו' ואל אשה כו' לחייב על כל א' וא' (כריתו' ב' ע"ב) אין לי אלא שלא יבא מניין שלא (הוא בת"כ לעיל פ' אחרי פרק י"ג הל' ט"ו) יחבקנה ולא ינשקנה ת"ל לא תקרב אין לי אלא נדה כל עריות מנין ת"ל איש איש כו' לא תקרבו:איש איש. להביא (שם הל' א') את עכו"ם שמוזהרין על עריות כישראל:וערות אחות אמך. עיין רש"י ז"ל:כי את שארו הערה. (יבמות נ"ד ע"ב) אם אינו ענין להעראה דעריות תנהו ענין להעראה דבהמה שבזכר כבר נאמר משכבי אשה:ואיש. פרט לקטן. ערות דדו גלה. נאמר כאן דדו ונאמר להלן או דדו מה להלן (יבמות שם) מן האב ולא מן האם שנא' ממשפחתו ונאמר למשפחותם לבית אבותם אף כו':ערירים כו'. עיין רש"י ז"ל וכה"א כתבו את האיש הזה כו' עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל ערות אחי אביך לא תגלה אל אשתו כו':ואיש. פרט לקטן. אשר יקח את אשת אחיו. עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל ערות אשת אחיך לא תגלה אין לי אלא מן האב מן האם מניין ת"ל (יבמות נ"ה ע"א) ערות אחיך הוא. אשת אחיך מן האם שאין לה בנים לאחר מיתת בעלה מניין ת"ל היא. אשת אח מן האב שאין לה בנים בחיי בעלה מניין ת"ל נדה היא (יבמות שם ודף נ"ד) וכי נדה היא אלא מה נדה שיש לה היתר לאחר מכאן ובשעת איסורה בכרת אף כו'. אשת אח מן האב שיש לה בנים לאחר מיתת בעלה מניין ת"ל ערות אחיו גלה:ולא תקיא אתכם הארץ. א"י אינה כשאר כל הארצות אינה מקיימת את עוברי עבירה למה"ד לבן מלך שאכל דבר שקוץ כו':אשר אני מביא אתכם שמה לשבת בה. אני איני מביא אתכם אלא לשבת ולירש. לא ככנעניים שהיו שומרים את המקום:ולא תלכו בחוקת הגוי. אלו המצריים:אשר אני משלח מפניכם. אלו הכנעניים:כי את כל אלה עשו ואקוץ בם. מלמד שהיו הכנעני' שטופי' בדברי' הללו ואני מגלה אותם ע"י דברי' הללו:ואמר לכם. אתם נאים שאתם פתחתם תחלה [פי' במצרים] כמ"ש גן נעול אחותי כלה כו':תירשו את אדמתם. ירושה עולמית אשר הבדלתי אתכם מן העמים. ראו כמה ביניכם לבין האומות באומות א' מקשט את אשתו ואחר נוטל כו':הבדלתי אתכם. כל מעשיהן של ישראל מובדלין מבין האומות בחרישתן בזריעתן בקצירתן כו':מן העמים. אלו נאמר ואבדיל העמים מכם לא הי' תקומה לאומות אלא מן העמים כאדם שבורר וחוזר ובורר:ולא תשקצו את נפשתיכם כו' לטמא. (מעילה י"ו ע"ב) פתח הכתוב באכיל' וסיים בטומאה מה טומא' בכעדשה אף אכילה בכעדשה:אשר הבדלתי. במובדלין דבר הכתוב:והיית' לי קדשים. כשם שאני קדוש כו':ואבדל אתכ' מן העמים להיות לי. עיין רש"י ז"ל:ואיש. פרט לקטן:או אשה. לרבות טומטום ואנדרוגנוס:כי יהיה בהם. ולא הנשאל בהם אלא באזהרה שנא' לא ימצא בך כו':כללים מרבינו הגאון זצללה"ה:ל"ו כריתות. א' בפרשת לך לך דהיינו מילה. וא' בפ' בא דהיינו חמץ בפסח. וד' בפ' תשא היינו שלא יעשה שמן המשחה כמוה ושלא ליתן ממנו על זר ושלא לעשות קטורת כמוה להריח בה וגבי שבת כי כל העושה בו מלאכה ונכרתה. וד' בפ' צו היינו א' גבי פגול כתיב הכא עון וילפינן מנותר דכתיב בפ' קדושים. וא' לענין טמא שאכל קדשים דכתיב והנפש אשר תאכל מזבח השלמים וא' לענין חלב וא' לענין דם. וי"ז בפ' אחרי מות היינו ב' מהם המה שחוטי חוץ והעלה בחוץ. וט"ו גבי עריות היינו דחשבינן כל עריות לחדא (ר"ל מה שנכלל בפסוק א') היינו בתו ובת בתו ובת בנו וכן בתה ובת בתה ובת בנה וחמותו ואם חמותו ואם חמיו הכל אחד הרי א'. ואחות אשה הרי ב'. אמו ואחות אמו ואחות אביו ואחותו. הרי ד'. וד' באישות היינו אשת אחיו ואשת אביו ואשת אחי אביו וכלתו הרי ד' הרי עשרה. ונדה ואשת איש וזכר וזכר עם בהמה ונקבה עם בהמה הרי ט"ו הרי בין כולם כ"ז. וג' בפ' קדשים היינו מולך ואוב וידעוני הרי למ"ד. וג' בפ' אמר היינו ב' גבי יו"ה עינוי ומלאכה. וא' גבי מברך את השם דכתיב הכא ונשא חטאו וילפינן ממגדף למ"ד מגדף היינו עכו"ם ממש. וא' בפ' בהעלתך היינו גבי פסח. וא' בפ' שלח לך היינו ע"ז דכתיב והנפש אשר תעשה ביד רמה: וא' בפ' חקת היינו טמא שנכנס למקדש. הרי לך כל הל"ו כריתות וגבי כ"ג עריות המפורשין בפ' אחרי מות ז' מהם אין בהם מיתה כלל אלא כרת והיינו ב' באישות אשת אחיו ואשת אחי אביו. וד' באחות דהיינו אחותו ואחות אשה ואחות אמו ואחות אביו. ונדה. וששה מהם חייבים סקילה היינו אשת אב ואמו וכלתו והבא על הזכר וזכר עם בהמה ונקבה עם בהמה. וא' בחנק היינו אשת איש. וט' בשריפה היינו בתו ובת בתו ובת בנו ובתה ובת בתה ובת בנה חמותו ואם חמותו ואם חמיו:עשרה דברים טעונים תנופה היינו מנחת סוטה. ועומר. ושתי הלחם ושני כבשי עצרת וביכורים. ואשם מצורע עם לוג שמן שלו. וכל המורם של שלמים היינו של איל נזיר. עם הזרוע בשלה. ותודה. ושאר שלמים:
